החזקת סכין שלא כדין – מה אומר החוק, מה קובעת הפסיקה ואיך מתגוננים

עבירת החזקת סכין נשמעת פשוטה — אבל בפועל מדובר בעבירה מורכבת שמעוררת שאלות דוקטרינריות לא פשוטות: מה נחשב "סכין"? מה קורה כשהסכין נמצא בחיפוש? ומי נושא בנטל להוכיח שהחזקה הייתה למטרה כשרה? מאמר זה סוקר את המסגרת הנורמטיבית הנוכחית, את הפסיקה העדכנית, ואת קווי ההגנה המעשיים.

מאת עו"ד ד"ר לירן אוחיון | ד"ר למשפטים, אוניברסיטת חיפה | חבר לשכת עורכי הדין מאז 2011

המסגרת הנורמטיבית – סעיף 186 לחוק העונשין

סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, קובע: "המחזיק אגרופן או סכין מחוץ לביתו או חצריו — דינו, לא הוכיח כי החזיקם למטרה כשרה — מאסר חמש שנים."

העבירה נועדה לסייע במניעת "תרבות הסכינאות" — בעיקר נשיאת סכין בחצוב בחוב. אולם היא גם מסוסת קשה: מדובר בעבירה של אדם שנמצא ממש בעצמו בסטטוס מסוים — כאשר סכין נמצאת בכיסו — בסטטוס מסוים, ולא בשל פעולה אלימה.

העבירה נועדה לסייע במניעת "תרבות הסכינאות" (ע"פ 7484/08 פלוני נ' מדינת ישראל ר'). שבעת התלהטות יצרים שבה הסכין משמש להלהיב ולשמח ולהלהיב ויכולת ההלהיב בבחינה, כי ההחזקה בכיסו אינו כי אלימה.

יסודות העבירה – מה צריך להוכיח

"החזקה" – המונח רחב יותר ממה שנדמה

סעיף 34כד לחוק העונשין מגדיר "החזקה" כשליטתו של אדם בדבר — בין שהוא ביד, ובין שהוא בכיס, ובמקום אחר. אין צורך בהחזקה פיזית ממש. הנקודה הקריטית: ההחזקה טבעית מעצמה מודעת. אדם שהניח מזמן סכין ושכח שנמצאת בו — נשמט יסוד הנפשי ה"מודע" ולכן — אינו "מחזיק" לצרכי העבירה. ככל שתתקה כמה זמן בתיק או בכיס, נשמט "היסוד הנפשי שה"ודאות מודעת שה".

מה נחשב "סכין"?

סעיף 184 לחוק העונשין מגדיר סכין כ"כלי בעל להב או גרזן שסוגל לדקור או לחתוך." שתי חלופות: חפץ בעל להב (חפץ שיוצר לחיתוך או לדקירה) לבין "מסוגל" (יכול לדקור בפועל אף אם לא לכך יוצר). ההבחנה בין "סוגל" לבין "מסוגל":

• מה נפסק שהם "סכין": גילוח סכין (ע"פ 8878/06); גרזן (ע"פ 1094/17); מספריים (בש (חיפה) ); שבר בקבוק (אפ"ע (נצרת) 187/08).
• מה נפסק שאינם "סכין": עט-סכין שבדיקת מז"פ עוררה ספק לגבי יכולתה לדקור — הנאשם זוכה (ע"פ אליאל 9175/96); חפץ פלסטיק מפקק מאולתר — אינו סכין; מברגים — אינם סכין ולא מברגים שהמשפט המחוזיים זיכו נאשמים שהחזיקו מברגים (ע"פ (מרכז) 14889-07-11 אבקסיס; ע"פ (נצרת) 156/09 מרזוק).

"אולר" – ההגדרה הייחודית וחזקת כשרות

סעיף 184 מגדיר אולר כ"סכין שאורכו לא יעלה על עשרה סנטימטרים ולא ניתן להחליפו לקיבוע." שלושה תנאים: מתקפלת, לא ניתן לנעלה (להב, לא בהב), ולהב עד 10 ס"מ (הלהב, לא הסכין כולו). ההבחנה החשובה מאוד: לאולר חלה חזקת כשרות לפי סעיף 186(ב) — על הנאשם להוכיח שהחזיקו שלא למטרה כשרה. לכן, סיווג החפץ כאולר או כסכין משנה את נטל ההוכחה.

• "סכין יפנית" — נפסק שאינה אולר, כי להב ניתן לקבוע ולא ניתן לקפלו (ת"פ (א"ת) 1837/06). סכין לדרמן — סכין ולא אולר (ת"פ (ירושלים) 19535-06-11).

"מחוץ לביתו או חצריו"

מותר להחזיק סכין בבית ובחצר. ההחזקה הופכת לאסורה כאשר האדם יוצא לרחוב הציבורי. המונח "חצריו" מעורר שאלות שלא ניתן להכריע בהן בלי חשיבה: נפסק שחצר משותפת לשני בתים נכללת (ת"פ (ירושלים) 62739-06-16); אך מדרגות כניסה לבניין משותף — אינן "חצריו" (ת"פ (אשקלון) 14296-01-16). רכב — אינו נחשב "ביתו או חצריו" גם אם הוא רכושו (ת"פ (באר שבע) 34765-10-21). מקרה מיוחד: דרי רחוב — הפסיקה הכירה שהחזקת סכין הקשורה לצרכים הישרדותיים, ומהווה שיקול להקלה בעונש (ת"פ (עכו) 34676-04-24 רבין).

"מטרה כשרה" – מתי ההחזקה מותרת

החזקת סכין אינה איסור קטגורי. ההגנה "מטרה כשרה" פתוחה — אך נטל ההוכחה מוטל על הנאשם, ברף של "מאזן הסתברויות" (לא "ספק סביר). דוגמאות למטרות כשרות: סכין לחיתוך מזון, דרך עבודה, בדרכו לביתה והנאשם ובקרוב מהדרכו הביתה, סכין שמשמש אדם מקצועי במסגרת תפקידו. ההגנה תלויה במאזן הסתברויות.

הגנה עצמית — לא מטרה כשרה. הפסיקה קבעה שהגנת הסכין ל"הגנה עצמית" על ידי אדם שמעורב בסכסוכי אלימות מפיגועים. מנגד, (ע"פ 7969/04 דיניצקי) החזקה בסכסוכי אלימות אינה מטרה כשרה. ולכן הוא לא זכה לזיכוי — אם תזכה הרשעה בסיסמה "זוטי דברים" ולא על הכרה במטרה כשרה (ת"פ (רחובות) 18357-11-17 ויה).

הלכת בן חיים – המהפכה

מציאות החיים: סכינות נתפסות לרוב במפגש קרוב בין שוטר לאזרח בחצוב. הלכת בן חיים (רע"פ 5758/10) קבעה כלל ברור לחיפוש כזה: כדי שחיפוש יהיה חוקי, על השוטר להסביר לנחקר שיש לו זכות לסרב ואת זכות הסירוב שניתנה לו. חיפוש שנעשה ללא הסבר זה — אינו חוקי.

פסילת הראיה

חיפוש לא חוקי אינו מבטל באופן אוטומטי את הראיה שנמצאה בו — אך מאפשר לבית המשפט לפסול אותה. לפי ההלכה שנקבעה בהלכת יששכרוב (ע"פ 5121/98), בית המשפט רשאי לפסול ראיות שהושגו באמצעים בלתי חוקיים. בהקשר של החזקת סכין, נקבע שהעבירה שהסכין הוא מהעבירות שבה "השיקולים לאי-קבילות התומרות האי-חוקיות יש בה כדי להטות את הכף לפסילתה" — הלכת בן חיים. בין היתר, נקבע שחיפוש שנעשה שלא על בסיס חשד סביר אלא על בסיס מוצא אתני — פסול (ת"פ (א"ת) 42464-05-24 — פסול).

הנחיית היועמ"ש – מתי אפשר לאתגר את ההחלטה לדין

הנחיית היועמ"ש 4.1109 קובעת "מדיניות אכיפה מחמירה", אך מדגישה שאין לעמוד לדין כאשר ההחזקה הייתה למטרה כשרה: "ככל שהחשוד מעלה טיעוני חקירה שיש בהם כדי להוכיח שההחזקה הייתה למטרה כשרה, יש לבצע את פעולות החקירה הנדרשות לבחינת טענות אלו." ניתן לתקוף את ההחלטה לדין כנגד עמדת ההגנה הנטענת — כאשר החקירה לא נבדקה כנדרש.

זכות שמיעה – חובה שלא תמיד מקוימת

עבירת החזקת סכין היא עבירת פשע (עונש מרבי 5 שנים). לפיכך, על התביעה חלה חובת שמיעה לפי סעיף 60א לחסד"פ לפני הגשת כתב האישום. אי-קיום חובת השמיעה מהווה עילה לביטול כתב האישום.

העונש בפועל – מה הענישה

הפסיקה מדברת על מדיניות מחמירה, אך בפועל עונשי הממשיכים להוטל ממאסר לכלל. כאשר העבירה עומדת לבדה ללא התנהגות אלימה ולשימושים נוספים בסכין — יש הנחיית ראש החטיבה שיש תחום מחמירות לפגוע ממנה ואחרות. לעומת זאת, כאשר החזקת הסכין מלווה עבירות נוספות ולסיווג אלמה, ענישה מוחמרת — מתחומים ממאסר מותנה לסנקציה וקנס (ת"פ (כפר סבא) 36328-04-23 חסקיה; ת"פ (באר שבע) 24375-11-20 דדח-אלחד; ת"פ (א"ת) 44763-03-22 גושה). הנחיית ראש החטיבה שייחה שיש להעניש בתובעים שהתבועים שתחלת ויתר לבפועל — יש להם לעצור לטוס מרצפת שרצפות ולא מנותנה ולא בעוצמה בפועל. חשוב לדעת: עבירת החזקת סכין בנסיבות המתאימות מאפשרת ביטול הרשעה בנסיבות המתאימות (רע"פ 3446/10 אלחלים; עגפ"א (ירושלים) 13441-01-18 ארמוזה).

קווי ההגנה – סיכום מעשי

• החפץ אינו בגדר סכין — מברג, עט-סכין, חפץ פלסטיק מפקק מאולתר, חפץ מאולתר — כולם יכולים לא להוביל לזיכוי.
• החפץ הוא אולר — חזקת כשרות; על התביעה הנטל להפריך.
• מטרה כשרה — חיתוך מזון, דרך עבודה, בדרכו הביתה — נטל על הנאשם, ברף של מאזן הסתברויות.
• שכחה — נאשם שששכח שהסכין בתיקו — חסר יסוד נפשי.
• חיפוש לא חוקי — אם השוטר לא הבהיר את זכות הסירוב, או חיפש ללא חשד סביר — הראיה ניתנת לפסילה.
• חקירה לא מוצאת — אם לא נבדקו כנדרש ההגנה שנטענות הנחיית היועמ"ש, ניתן לתקוף את ההחלטה לדין.
• אי-קיום שמיעה — עילה לביטול כתב האישום.
• ביטול הרשעה — בנסיבות המתאימות, גם לאחר הרשעה.

עו"ד החזקת סכין בחיפה – ניסיון מוכח

עו"ד ד"ר לירן אוחיון מייצג חשודים ונאשמים בעבירות החזקת סכין, עם מומחיות ספציפית בטיפול בחיפוש לא חוקי, פסילת ראיות, ובחינת ראיות נסיבתיות ואמיתיות של ההגנה. השילוב בין ידע אקדמי בחוק הפלילי, ניסיון מעשי וידע מדויק בפסיקה העדכנית מאפשר לניסיון לזיהוי הגנה אפקטיבית לניסיון.

המשרד ממוקם בחיפה ומשרת לקוחות מכל אזור הצפון – חיפה, הקריות, עכו, נהריה, טבריה ואזור הגליל.

אם נתפסתם עם סכין, זומנתם לחקירה, או שהוגש נגדכם כתב אישום — הצעד הראשון הוא ייעוץ מקצועי שיבחן את נסיבות התפיסה, סוג החפץ, וקווי ההגנה. ניתן לפנות באמצעות הטופס שלהלן או ישירות למשרד.

ראו גם: משפט פלילי – סקירה כללית | זכויות החשוד בחקירה | שלבי ההליך הפלילי.

הערה חשובה: האמור במאמר זה הוא מידע כללי ואינו ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לגופו, בהתאם לנסיבות התפיסה, סוג החפץ, והעבר הפלילי. לייעוץ פרטני — פנו לעו"ד ד"ר לירן אוחיון, חיפה.