אדישות וקלות דעת מתייחסות ליחסו של אדם לתוצאה אפשרית שהוא מודע לה. באדישות מדובר בשוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאה; בקלות דעת מדובר בנטילת סיכון בלתי סביר מתוך תקווה למנוע אותה. ההבחנה נבחנת לפי הראיות והנסיבות, ולא רק לפי תיאור מילולי של ההתנהגות.
המסגרת הנורמטיבית - מה אומר החוק?
סעיף 20(א) לחוק העונשין מגדיר מחשבה פלילית כמודעות לטיב המעשה, לנסיבות ולאפשרות גרימת התוצאה, ובאשר לתוצאה דורש או כוונה או פזיזות. בתוך המושג "פזיזות" קיימות שתי חלופות:
- "אדישות" - "בשוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאות האמורות"
- "קלות דעת" - בנטילת סיכון "בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות האמורות, מתוך תקווה להצליח למנוע"
מה שינה תיקון 137?
תיקון 137 לחוק העונשין עיצב מחדש את מדרג עבירות ההמתה והפך את ההבחנה הוותיקה שבסעיף 20 לחוק העונשין בין אדישות לבין קלות דעת מהבחנה מושגית-תיאורטית, להבחנה שמייצרת תיוג פלילי שונה ועונשים שונים בפועל.
עבירת הרצח כוללת כיום המתה בכוונה או באדישות, בעוד שהמתה בקלות דעת עוגנה כעבירה נפרדת ועונשה עד 12 שנות מאסר.
מדרג העבירות אחרי התיקון
תיקון 137 (פורסם 10.1.2019) ביטל את עבירת ההריגה ובנה את מרכז הכובד מחדש. סעיף 300(א) קובע כי "הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם, דינו - מאסר עולם"; סעיף 301א מגדיר "רצח בנסיבות מחמירות" בכוונה או באדישות בנסיבות מחמירות, ודינו "מאסר עולם ועונש זה בלבד".
בעבירות המתה יש להבחין בין עבירת הרצח שבסעיף 300(א), רצח בנסיבות מחמירות שבסעיף 301א והמתה בקלות דעת שבסעיף 301ג. אדישות אינה הופכת כל מקרה לרצח בנסיבות מחמירות; נדרשת גם בחינת הנסיבות שנקבעו בדין.
| נושא | הפניה | הערה |
|---|---|---|
| אדישות וקלות דעת | סעיף 20 לחוק העונשין | ההבחנה היא בין מודעות לבין יחס לתוצאה |
| רצח | סעיף 300(א) | המתה בכוונה או באדישות |
| רצח בנסיבות מחמירות | סעיף 301א | אינו שם נרדף לכל רצח באדישות; נדרשות הנסיבות שנקבעו בדין |
| המתה בקלות דעת | סעיף 301ג | בתיקון 137 נקבע עונש מרבי של 12 שנות מאסר; אין זה העונש הצפוי בכל תיק |
מהי "אדישות" ולמה היא כל כך חמורה?
המחוקק רואה באדישות קרבה מובהקת לכוונה. היא מבטאת שוויון נפש לאפשרות גרימת המוות, ולא רק נטילת סיכון בלתי סביר. לכן העונש המרבי הוא מאסר עולם.
מהי "קלות דעת" ובמה היא שונה?
קלות דעת מבטאת לקיחת סיכון בלתי סביר, אך לא קבלה של התוצאה כמציאות אפשרית. ההבדל נשמע עדין, אבל הוא קריטי: בקלות דעת, הנאשם קיווה שהתוצאה לא תקרה - הייתה לו תקווה (גם אם לא סבירה) שהכל יהיה בסדר.
העונש המרבי הוא 12 שנים - פער עצום מול מאסר עולם.
סעיף האישום אינו קובע לבדו את העונש
ההבחנה בסעיף האישום אינה קובעת לבדה מה יהיה העונש במקרה מסוים. יש לבחון את מלוא תנאי העבירה, הסדרי האחריות והענישה והפסיקה הרלוונטית.
אסטרטגיית הגנה - על מה להתמקד?
כשמדובר בתיק המתה, ההבחנה בין אדישות לקלות דעת עשויה להשפיע על סעיף האישום ועל העונש המרבי. לכן:
- בחינת הנסיבות האובייקטיביות: האם הנאשם ידע על רמת הסיכון? האם היה אמצעי למנוע את התוצאה?
- תיעוד תקווה למניעה: האם הנאשם עשה משהו - ולו מינימלי - שמעיד שקיווה שהתוצאה לא תקרה?
- מומחים: חוות דעת רפואיות, שחזורים, ועדויות מומחים יכולים להזיז את הגבול בין אדישות לקלות דעת
- הסדר טיעון מושכל: במקרים מסוימים, הסדר שמבוסס על הודאה בהמתה בקלות דעת (301ג) יכול למנוע סיכון של הרשעה ברצח באדישות (300(א))
אם אתם מתמודדים עם חקירה או אישום בעבירת המתה באזור חיפה, הקריות והצפון - חשוב להבין את ההבחנה הזו ולבנות אסטרטגיה מותאמת כבר מהשלב הראשון.
מקורות
- חוק העונשין, התשל״ז-1977 - סעיף 20 (נוסח באתר המוסד לביטוח לאומי)
- חוק העונשין (תיקון מס׳ 137) - ס״ח 2779, 10.1.2019: סעיפים 300(א), 301א, 301ג
הערה חשובה: האמור הוא מידע כללי ואינו ייעוץ משפטי. כל תיק נבחן לגופו, בהתאם לנסיבות, לראיות ולמצב המשפטי העדכני. לייעוץ אישי בנושא עבירות המתה באזור חיפה והצפון, צרו קשר עם עו״ד ד״ר לירן אוחיון.