שיבוש הליכי משפט וחקירה - ייצוג והגנה משפטית

עבירות שיבוש הליכי משפט וחקירה מתווספות לא פעם לכתב אישום קיים, ועלולות להחמיר את מצב הנאשם בצורה משמעותית. ד״ר לירן אוחיון, דוקטור למשפטים, עו״ד וסנגור מאז 2011, מייצג נאשמים בעבירות של שיבוש מהלכי משפט, ובמקרים המתאימים פועל להפחתת האישומים או לזיכוי.

מאת עו״ד ד״ר לירן אוחיון | ד״ר למשפטים, אוניברסיטת חיפה | עו״ד וסנגור מאז 2011

סימן א׳ לפרק ט׳ לחוק העונשין - שיבוש עשיית משפט

פרק ט׳ לחוק העונשין ("פגיעות בסדרי השלטון והמשפט") כולל את סימן א׳ שכותרתו "שיבוש עשיית משפט". סימן זה מגדיר מגוון רחב של עבירות שמטרתן להגן על תקינות ההליכים המשפטיים - החל מעדות שקר (סעיף 237), דרך בידוי ראיות (סעיף 238), שיבוש מהלכי משפט (סעיף 244), הדחה בחקירה (סעיף 245) והדחה בעדות (סעיף 246), ועד להטרדת עד (סעיף 249). העונשים המרביים בעבירות אלה נעים בין 3 ל-9 שנות מאסר, בהתאם לסוג העבירה ולנסיבותיה. כשהעבריין נושא נשק או כשהמעשה נעשה בצוותא, העונש בעבירות ההדחה וההטרדה מוחמר (סעיף 249א), ובהדחה בעדות באמצעים פסולים הוא יכול להגיע עד 14 שנות מאסר.

נקודה חשובה: לא כל פעולה שנראית כ״הפרעה״ לחקירה היא עבירה פלילית. מימוש זכויות חוקיות, כגון זכות השתיקה, הזכות להיפגש עם עורך דין ולהיוועץ בו (סעיף 34(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ״ו-1996) או החיסיון מפני הפללה עצמית (סעיף 47(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א-1971), אינו שיבוש. הגבול בין מימוש זכויות לבין הדחה אסורה הוא עדין, וייצוג משפטי מדויק מבחינה דוקטרינלית נדרש כדי להבטיח שהלקוח נשאר בצד הנכון של הקו.

עדות שקר - סעיף 237

סעיף 237 לחוק העונשין קובע עונש של 7 שנות מאסר למי שמוסר עדות שקר בהליך שיפוטי, ו-9 שנים כשהעבירה נעשתה בעד טובת הנאה. העבירה דורשת שהעדות ניתנה בהליך שיפוטי ושהעד ידע שהיא אינה אמת. בפרקטיקה, אישום בעדות שקר מצטרף לא פעם לתיקי שיבוש בהם מעורבים עדים שמסרו גרסאות כוזבות.

שבועת שקר - סעיף 239

סעיף 239 לחוק העונשין קובע עונש של 3 שנות מאסר על שבועת שקר - הצהרה כוזבת שניתנה בשבועה או באישור, בהקשרים אזרחיים, נוטריוניים או בתעודות ותצהירים. זוהי עבירה נפוצה במיוחד בתיקים שבהם נחתמים תצהירים כוזבים, בין אם בהליכים אזרחיים ובין אם בהליכים פליליים.

עדויות סותרות - סעיף 240

סעיף 240 לחוק העונשין עוסק בעדויות סותרות, ועונשו 5 שנות מאסר. העבירה מתקיימת רק כשהעדויות הסותרות נמסרו בכוונה להטעות.

בידוי ראיות - סעיף 238

סעיף 238 לחוק העונשין קובע עונש של 5 שנות מאסר על בידוי ראיה בכוונה להשתמש בה בהליך שיפוטי. זוהי עבירה מרכזית בתיקי מרמה ותיקי צווארון לבן, שבהם מיוצרים מסמכים או ראיות פיזיות מזויפים כדי לתמוך בגרסה כוזבת.

השמדת ראיה - סעיף 242

סעיף 242 לחוק העונשין הוא סעיף עצמאי הקובע עונש של 5 שנות מאסר למי שמשמיד ראיה בידיעה שהיא עלולה לשמש בהליך שיפוטי. זו עבירה מקבילה ועצמאית - לא חלק מסעיף 244 (שיבוש מהלכי משפט) - ויש לה יסודות עובדתיים ונפשיים נפרדים. ראיה שאבדה או ניזוקה בנסיבות רגילות, בלי כוונה פלילית, אינה מקימה בסיס לאישום לפי סעיף זה.

מסירת ידיעות כוזבות - סעיף 243

מסירת ידיעה כוזבת לשוטר או לגורם מוסמך להגיש תביעה פלילית היא עבירה לפי סעיף 243 לחוק העונשין, שעונשה עד 3 שנות מאסר. אם העבירה המדווחת היא פשע (רצח, אינוס, שוד, הצתה) - העונש עולה אוטומטית ל-5 שנות מאסר. דוגמה נפוצה: תלונת שווא על אינוס, שגם היא פשע, גוררת עונש של עד 5 שנים. יסוד מרכזי בעבירה הוא הידיעה - התביעה חייבת להוכיח שהנאשם ידע שהמידע שמסר אינו אמת. טעות בתום לב או זיכרון לקוי אינם מקימים אחריות פלילית.

שיבוש מהלכי משפט - סעיף 244

סעיף 244 לחוק העונשין קובע עונש של עד 3 שנות מאסר למי שעושה מעשה בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לעיוות דין. זוהי עבירת מטרה - כלומר, נדרשת כוונה מיוחדת. יחד עם זאת, לפי סעיף 20(ב) לחוק העונשין (הלכת הצפיות), שחל על סעיף 244 (רע״פ 7153/99 אלגד, פסקה 13), ניתן להחליף "כוונה" ב״צפיית התוצאה ברמת הסתברות קרובה לוודאי״. בסעיף 6 להנחיית התובע הצבאי הראשי 2.21, ״שיבוש הליכי חקירה ומשפט״ (עדכון יולי 2018), נקבע במפורש: "העבירה של שיבוש מהלכי משפט (ובדומה לה, חלק מן העבירות האחרות) היא עבירת מטרה, אשר כוללת את השאיפה... ניתן להחליף כוונה זו בצפיות בהסתברות קרובה לוודאי".

חשוב להדגיש: שיבוש מהלכי משפט הוא עבירה התנהגותית (conduct crime) ולא תוצאתית (result crime). אין צורך שהשיבוש אכן הצליח - די במעשה שהתכוון לפגוע בו. ראו רע״פ 7153/99 אלגד נ׳ מדינת ישראל, שם נקבע היסוד העובדתי והנפשי של סעיף 244.

הדחה בחקירה - סעיף 245

סעיף 245 לחוק העונשין עוסק ב״הדחה בחקירה״ - עבירה דוקטרינלית ספציפית שמהותה להניע אדם שלא למסור הודעה או למסור הודעת שקר בחקירה על פי דין. סעיף 245(א) קובע עונש של 5 שנות מאסר. סעיף 245(ב) מחמיר את העונש ל-7 שנות מאסר כאשר ההדחה נעשית בדרך של מרמה, הטעייה, כוח, איומים, הפחדה, או מתן טובת הנאה.

הדחה בעדות - סעיף 246

סעיף 246 לחוק העונשין הוא העבירה החמורה ביותר מבין "עבירות ההדחה" בסימן א׳ לפרק ט׳. סעיף 246(א) קובע עונש של 7 שנות מאסר למי שמניע אדם שבהליך שיפוטי לא יעיד, יעיד עדות שקר, או יחזור בו מעדות שמסר. סעיף 246(ב) מחמיר ל-9 שנות מאסר כאשר ההדחה נעשית בכוח, באיומים, בהפחדה, או במתן טובת הנאה. בפרקטיקה, כאשר נאשם מואשם ב״הדחת עד״ בהליך פלילי, הוא כמעט תמיד מואשם לפי סעיף 246 ולא לפי סעיף 249.

סייגים לתחולה - סעיף 247

סעיף 247 לחוק העונשין הוא כלי הגנה סטטוטורי שהחוק עצמו מקנה. הוא קובע: ״סעיפים 245(א) ו-246(א) לא יחולו על מעשה הבא להעמיד אדם על זכותו לפי דין להימנע מעדות או ממסירת הודעה, או על מעשה הנעשה כדין במהלכם של משפט או חקירה״. זהו כלי הגנה מרכזי כאשר נטען שלקוח "שכנע" עד לא להעיד, בעוד שבפועל הוא רק יידע אותו על זכויותיו החוקיות.

הגנה סטטוטורית מפורשת - סעיף 248

סעיף 248 לחוק העונשין קובע הגנה מלאה ומפורשת: ״באישום על מניעת הודעה או עדות או על חזרה מהודעה או מעדות לפי סעיפים 245(א) או 246(א) תהיה לנאשם הגנה, אם יוכיח שעשה את המעשה למען גילוי האמת או מניעת שקר״. ההגנה חלה רק על החלופות הבסיסיות שבסעיפים 245(א) ו-246(א). משמעות הדבר: לקוח ששכנע עד "לומר את האמת" ולא את הגרסה המכובסת - יש לו הגנה סטטוטורית מלאה.

הטרדת עד - סעיף 249

סעיף 249 לחוק העונשין עוסק ב״הטרדת עד״ - עבירה שונה לחלוטין מ״הדחה בעדות״ (סעיף 246). הסעיף קובע עונש של 3 שנות מאסר בלבד למי שמטריד אדם בנוגע להודעה שמסר או עומד למסור בחקירה, או בנוגע לעדות שמסר או עומד למסור בהליך שיפוטי. זוהי עבירה של הטרדה ולחץ פסיכולוגי, בניגוד להדחה שמשמעותה שינוי תוכן העדות.

נסיבות מחמירות - סעיף 249א

סעיף 249א מחמיר את העונש על הדחה ועל הטרדת עד כשהעבריין נושא נשק חם או קר, או כששניים או יותר חברו יחד לביצוע המעשה. בשתי הנסיבות העונש זהה: עד 7 שנים בהדחה בחקירה, ועד 10 שנים כשההדחה נעשתה באמצעים פסולים כמו מרמה, איומים או טובת הנאה (סעיף 245(ב)); עד 10 שנים בהדחה בעדות, ועד 14 שנים באמצעים פסולים (סעיף 246(ב)); ועד 5 שנים בהטרדת עד.

ענישה בעבירות שיבוש - מפת הסעיפים המלאה

להלן טווח הענישה המלא של סימן א׳ לפרק ט׳ לחוק העונשין:

• עדות שקר (סעיף 237) - 7 שנות מאסר; 9 שנים כשנעשתה בעד טובת הנאה
• בידוי ראיות (סעיף 238) - 5 שנות מאסר
• שבועת שקר (סעיף 239) - 3 שנות מאסר
• עדויות סותרות (סעיף 240) - 5 שנות מאסר, כשהעדויות נמסרו בכוונה להטעות
• סירוב להעיד (סעיף 241) - שנתיים מאסר
• השמדת ראיה (סעיף 242) - 5 שנות מאסר
• מסירת ידיעות כוזבות (סעיף 243) - 3 שנות מאסר; 5 שנים אם העבירה המדווחת היא פשע
• שיבוש מהלכי משפט (סעיף 244) - 3 שנות מאסר
• הדחה בחקירה (סעיף 245) - 5 שנות מאסר; 7 שנים בדרך של מרמה, הטעיה, כוח, איומים, הפחדה, מתן טובת הנאה או כל אמצעי פסול אחר
• הדחה בעדות (סעיף 246) - 7 שנות מאסר; 9 שנים באותם אמצעים
• הטרדת עד (סעיף 249) - 3 שנות מאסר

סעיף 249א מחמיר את העונש על הדחה בחקירה, על הדחה בעדות ועל הטרדת עד, כשהעבריין נושא נשק חם או קר או כשנכחו שניים או יותר שחברו יחד (ראו לעיל).

בפרקטיקה, כאשר עבירת השיבוש נלווית לעבירה עיקרית, בית המשפט נוטה להתחשב בהקשר הכולל. עם זאת, שיבוש שנעשה באופן שיטתי ומתוכנן ייענש בחומרה רבה יותר.

מעצר עד תום ההליכים בעבירות שיבוש

חשש לשיבוש הליכי משפט או להשפעה על עדים הוא עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים. גם כשמתקיימת עילה כזו, בית המשפט בוחן אם אפשר להשיג את מטרת המעצר בחלופה שפגיעתה פחותה (סעיף 21(ב)(1)).

לכן מי שנחשד בעבירות שיבוש צריך להיערך מראש לדיון במעצר ולהציע חלופה מתאימה.

פסיקה מרכזית בעבירות שיבוש

שלוש פסיקות מפתח שכל נאשם בעבירות שיבוש צריך להכיר:

• רע״פ 7153/99 אלגד נ׳ מדינת ישראל - קבע את היסוד העובדתי והנפשי של סעיף 244. העבירה היא התנהגותית (conduct crime) - אין צורך שהשיבוש אכן הצליח, די במעשה שהתכוון לפגוע בהליך.
• ע״פ 6253/04 דהרי נ׳ מדינת ישראל (26.4.2007) - בית המשפט העליון אישר הרשעה בהדחה בעדות (סעיף 246(א) לחוק העונשין) ובשיבוש מהלכי משפט (סעיף 244). הנאשם, שהיה עצור, קשר קשר עם אחר כדי לגרום לעד התביעה לחזור בו מהודעתו במשטרה, והעד חזר בו בריאיון עיתונאי (פסקאות 1, 28, 33 ו-43). בית המשפט חזר על ההלכה שלפיה מקום שבו עד מוכן על דעת עצמו לחזור בו מעדותו לפני פגישתו עם הנאשם, ״אין קמה טענה של הנעת העד על-ידי הנאשם. לכל היותר, כך נקבע, יכולה להיות במקרה כזה השתתפות בקשר לשיבוש העדות״ (פסקה 35, בהסתמך על ע״פ 814/78 מוסק נ׳ מדינת ישראל, פ״ד לד(1) 337, 349).
• בע״פ 5266/05 זלנצקי נ׳ מדינת ישראל (22.2.2007), שעסק ברצח, שימש ניסיון הנאשם לטשטש ראיות לאחר המעשה (שטיפת הסכינים והסתרת הבגדים המגואלים בדם) ראיה למודעותו ולהחלטה להמית (פסקאות 41 ו-47; ראו גם פסקה 27).

אסטרטגיות הגנה בעבירות שיבוש

היעדר כוונה פלילית והלכת הצפיות

עבירת שיבוש מהלכי משפט (סעיף 244) דורשת כוונה מיוחדת - "כוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לעיוות דין". לפי הלכת הצפיות (סעיף 20(ב) לחוק העונשין), ניתן להחליף כוונה זו ב״צפיית התוצאה ברמת הסתברות קרובה לוודאי״. אם הנאשם פעל מתוך מניע אחר - הגנה על פרטיות, חוסר הבנה של ההליך, או לחץ נפשי - ולא צפה ברמה גבוהה שמעשיו ישבשו הליך, קשה להרשיעו. ד״ר אוחיון בוחן את הנסיבות הנפשיות והמצביות של הנאשם כדי לשלול את יסוד הכוונה או הצפייה.

הגנות סטטוטוריות - סעיפים 247 ו-248

שני כלי הגנה שהחוק עצמו מקנה: סעיף 247 קובע שהעמדת אדם על זכותו להימנע מעדות אינה הדחה. סעיף 248 מעניק הגנה מלאה למי שהוכיח שפעל למען גילוי האמת או מניעת שקר. בפרקטיקה, כשלקוח שוחח עם עד ועודד אותו "לספר את מה שבאמת קרה", סעיף 248 מהווה הגנה ישירה מול אישום בהדחה.

עמימות הפעולה

לא כל פעולה שהתביעה מפרשת כשיבוש עולה לכדי עבירה פלילית. אמירות דו-משמעיות, פעולות שניתן לפרש בדרכים שונות, ומצבים שבהם הנאשם לא הבין שהוא מפריע להליך - כל אלה יכולים לשמש בסיס להגנה. ההגנה מציגה פרשנות חלופית וסבירה למעשי הנאשם.

הגבול בין מימוש זכויות לבין הדחה אסורה

הגבול בין מימוש זכויות חוקיות לבין שיבוש הוא אחד הנושאים המורכבים ביותר בתחום. שתיקה עצמית מוגנת בסעיף 28(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), אך שכנוע אדם אחר לשתוק תחת איום עולה כדי הדחה לפי סעיף 245(ב) ועונשו 7 שנים. ההבחנה הדוקטרינלית נבחנת לאור סעיף 247 לחוק העונשין, הקובע כי שיחה שמטרתה להעמיד אדם על זכותו החוקית אינה הדחה.

התייעצות עם עורך דין היא זכות יסוד (סעיף 34(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים)), אבל תיאום גרסאות כוזבות עם עדים הוא הדחה בעדות לפי סעיף 246. סירוב למסור ראיות מפלילות מוגן בסעיף 47(א) לפקודת הראיות, אבל השמדת ראיות היא עבירה עצמאית לפי סעיף 242.

ליווי המשרד נועד להבטיח שהלקוח ממצה את זכויותיו לפי פקודת הראיות וחוק סדר הדין הפלילי - מבלי לחצות את הגבול לעבירות הדחה לפי סעיפים 245-246 לחוק העונשין. לקריאה נוספת על תחומי המשפט הפלילי שבהם מייצג המשרד.