שיבוש הליכי משפט וחקירה – ייצוג והגנה משפטית

עבירות שיבוש הליכי משפט וחקירה מתווספות לא פעם לכתב אישום קיים, ועלולות להחמיר את מצב הנאשם בצורה משמעותית. ד"ר לירן אוחיון, בעל דוקטורט למשפטים ויותר מ-15 שנות ניסיון בפלילי, מתמחה בהגנה על נאשמים בעבירות שיבוש ומסייע בהפחתת אישומים או בהשגת זיכוי.

מאת עו"ד ד"ר לירן אוחיון | ד"ר למשפטים, אוניברסיטת חיפה | חבר לשכת עורכי הדין מאז 2011

סימן א' לפרק ט' לחוק העונשין — שיבוש עשיית משפט

פרק ט' לחוק העונשין ("פגיעות בסדרי השלטון והמשפט") כולל את סימן א' שכותרתו "שיבוש עשיית משפט". סימן זה מגדיר מגוון רחב של עבירות שמטרתן להגן על תקינות ההליכים המשפטיים — החל מעדות שקר (סעיף 237), דרך בידוי ראיות (סעיף 240), שיבוש הליכי משפט (סעיף 244), הדחה בחקירה (סעיף 245) והדחה בעדות (סעיף 246), ועד להטרדת עד (סעיף 249). הענישה נעה בין 3 ל-9 שנות מאסר, בהתאם לסוג העבירה ולנסיבותיה.

נקודה חשובה: לא כל פעולה שנראית כ"הפרעה" לחקירה היא עבירה פלילית. מימוש זכויות חוקיות — כגון זכות השתיקה (סעיף 47 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971), הזכות להתייעץ עם עורך דין (סעיף 34 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996), או חיסיון מפני הפללה עצמית — אינו שיבוש. הגבול בין מימוש זכויות לבין הדחה אסורה הוא עדין, וייצוג משפטי מדויק מבחינה דוקטרינלית נדרש כדי להבטיח שהלקוח נשאר בצד הנכון של הקו.

עדות שקר — סעיף 237

עדות שקר היא העבירה החמורה ביותר בסימן א' לפרק ט'. סעיף 237 לחוק העונשין קובע עונש של 7 שנות מאסר למי שמוסר עדות שקר בהליך שיפוטי, ו-9 שנים בנסיבות מחמירות. העבירה דורשת שהעדות ניתנה בהליך שיפוטי ושהעד ידע שהיא אינה אמת. בפרקטיקה, אישום בעדות שקר מצטרף לא פעם לתיקי שיבוש בהם מעורבים עדים שמסרו גרסאות כוזבות.

שבועת שקר — סעיף 238

סעיף 238 לחוק העונשין קובע עונש של 7 שנות מאסר על שבועת שקר — הצהרה כוזבת שניתנה בשבועה או באישור, בהקשרים אזרחיים, נוטריוניים או בתעודות ותצהירים. זוהי עבירה נפוצה במיוחד בתיקים שבהם נחתמים תצהירים כוזבים, בין אם בהליכים אזרחיים ובין אם בהליכים פליליים.

עדויות סותרות — סעיף 239

סעיף 239 יוצר עבירה אוטומטית כאשר אדם מוסר שתי גרסאות סותרות בהליכים שונים. העונש הוא 7 שנות מאסר. המשמעות היא שגם ללא הוכחה ספציפית איזו גרסה היא השקרית, עצם הסתירה מקימה אחריות פלילית.

בידוי ראיות — סעיף 240

סעיף 240 לחוק העונשין קובע עונש של 5 שנות מאסר על בידוי ראיה בכוונה להשתמש בה בהליך שיפוטי. זוהי עבירה מרכזית בתיקי מרמה ותיקי צווארון לבן, שבהם מיוצרים מסמכים או ראיות פיזיות מזויפים כדי לתמוך בגרסה כוזבת. בפרקטיקה, סעיף 240 מופיע במחצית מתיקי השיבוש הכוללים רכיב של זיוף.

השמדת ראיה — סעיף 241

סעיף 241 לחוק העונשין הוא סעיף עצמאי הקובע עונש של 5 שנות מאסר למי שמשמיד ראיה בידיעה שהיא עלולה לשמש בהליך שיפוטי. זו עבירה מקבילה ועצמאית — לא חלק מסעיף 244 (שיבוש הליכי משפט) — ויש לה יסודות עובדתיים ונפשיים נפרדים. ראיה שאבדה או ניזוקה בנסיבות רגילות, בלי כוונה פלילית, אינה מקימה בסיס לאישום לפי סעיף זה.

מסירת ידיעות כוזבות — סעיף 243

מסירת ידיעה כוזבת לשוטר או לגורם מוסמך להגיש תביעה פלילית היא עבירה לפי סעיף 243 לחוק העונשין, שעונשה עד 3 שנות מאסר. אם העבירה המדווחת היא פשע (רצח, אינוס, שוד, הצתה) — העונש עולה אוטומטית ל-5 שנות מאסר. דוגמה נפוצה: תלונת שווא על אינוס, שגם היא פשע, גוררת עונש של עד 5 שנים. יסוד מרכזי בעבירה הוא הידיעה — התביעה חייבת להוכיח שהנאשם ידע שהמידע שמסר אינו אמת. טעות בתום לב או זיכרון לקוי אינם מקימים אחריות פלילית.

שיבוש הליכי משפט — סעיף 244

סעיף 244 לחוק העונשין קובע עונש של עד 3 שנות מאסר למי שעושה מעשה בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לעיוות דין. זוהי עבירת מטרה — כלומר, נדרשת כוונה מיוחדת. יחד עם זאת, לפי סעיף 90א לחוק העונשין (הלכת הצפיות), ניתן להחליף "כוונה" ב"צפיית התוצאה ברמת הסתברות קרובה לוודאי". בהנחיית היועמ"ש (הנחיה 2.21 בעניין שיבוש הליכי חקירה ומשפט) נקבע במפורש: "העבירה של שיבוש מהלכי משפט (ובדומה לה, חלק מן העבירות האחרות) היא עבירת מטרה, אשר כוללת את השאיפה... ניתן להחליף כוונה זו בצפיות בהסתברות קרובה לוודאי".

חשוב להדגיש: שיבוש הליכי משפט הוא עבירה התנהגותית (conduct crime) ולא תוצאתית (result crime). אין צורך שהשיבוש אכן הצליח — די במעשה שהתכוון לפגוע בו. ראו רע"פ 7153/99 אלגד נ' מדינת ישראל, שם נקבע היסוד העובדתי והנפשי של סעיף 244.

הדחה בחקירה — סעיף 245

סעיף 245 לחוק העונשין עוסק ב"הדחה בחקירה" — עבירה דוקטרינלית ספציפית שמהותה להניע אדם שלא למסור הודעה או למסור הודעת שקר בחקירה על פי דין. סעיף 245(א) קובע עונש של 5 שנות מאסר. סעיף 245(ב) מחמיר את העונש ל-7 שנות מאסר כאשר ההדחה נעשית בדרך של מרמה, הטעייה, כוח, איומים, הפחדה, או מתן טובת הנאה. בנסיבות של איום או הפחדה, עונש של 7 שנים הופך את העבירה לעבירת פשע המזכה בשימוע לפני כתב אישום (סעיף 60א לחסד"פ).

הדחה בעדות — סעיף 246

סעיף 246 לחוק העונשין הוא העבירה החמורה ביותר מבין "עבירות ההדחה" בסימן א' לפרק ט'. סעיף 246(א) קובע עונש של 7 שנות מאסר למי שמניע אדם שבהליך שיפוטי לא יעיד, יעיד עדות שקר, או יחזור בו מעדות שמסר. סעיף 246(ב) מחמיר ל-9 שנות מאסר כאשר ההדחה נעשית בכוח, באיומים, בהפחדה, או במתן טובת הנאה. בפרקטיקה, כאשר נאשם מואשם ב"הדחת עד" בהליך פלילי, הוא כמעט תמיד מואשם לפי סעיף 246 ולא לפי סעיף 249.

סייגים לתחולה — סעיף 247

סעיף 247 לחוק העונשין הוא כלי הגנה סטטוטורי שהחוק עצמו מקנה. הוא קובע ששיחה שמטרתה להעמיד אדם על זכותו להימנע מעדות או ממסירת הודעה — אינה הדחה. זהו כלי הגנה מרכזי כאשר נטען שלקוח "שכנע" עד לא להעיד, בעוד שבפועל הוא רק יידע אותו על זכויותיו החוקיות.

הגנה סטטוטורית מפורשת — סעיף 248

סעיף 248 לחוק העונשין קובע הגנה מלאה ומפורשת: "בעבירות לפי סעיפים 245, 246 או 249, תהא לנאשם הגנה אם הוכיח שעשה את המעשה למען גילוי האמת או מניעת שקר". משמעות הדבר: לקוח ששכנע עד "לומר את האמת" ולא את הגרסה המכובסת — יש לו הגנה סטטוטורית מלאה.

הטרדת עד — סעיף 249

סעיף 249 לחוק העונשין עוסק ב"הטרדת עד" — עבירה שונה לחלוטין מ"הדחה בעדות" (סעיף 246). הסעיף קובע עונש של 3 שנות מאסר בלבד למי שמטריד אדם בנוגע להודעה שמסר או עומד למסור בחקירה, או בנוגע לעדות שמסר או עומד למסור בהליך שיפוטי. זוהי עבירה של הטרדה ולחץ פסיכולוגי, בניגוד להדחה שמשמעותה שינוי תוכן העדות.

נסיבות מחמירות — סעיף 249א

סעיף 249א לחוק העונשין קובע כפל עונש על עבירות הדחה (סעיפים 245, 246, 249) כאשר מתקיימות נסיבות כגון: העבירה המדוברת היא פשע שעונשו 7 שנים ומעלה, או שהמעשה נעשה באופן שיטתי או ארגוני. סעיף זה מייצר החמרה דרמטית — למשל, הדחה בחקירה שעונשה הרגיל 5 שנים עולה ל-10 שנים כשמדובר בפשע חמור.

ענישה בעבירות שיבוש — מפת הסעיפים המלאה

להלן טווח הענישה המלא של סימן א' לפרק ט' לחוק העונשין:

• עדות שקר (סעיף 237) — 7 שנות מאסר; 9 שנים בנסיבות מחמירות
• שבועת שקר (סעיף 238) — 7 שנות מאסר
• עדויות סותרות (סעיף 239) — 7 שנות מאסר
• בידוי ראיות (סעיף 240) — 5 שנות מאסר
• השמדת ראיה (סעיף 241) — 5 שנות מאסר
• מסירת ידיעות כוזבות (סעיף 243) — 3 שנות מאסר; 5 שנים אם העבירה המדווחת היא פשע
• שיבוש הליכי משפט (סעיף 244) — 3 שנות מאסר
• הדחה בחקירה (סעיף 245) — 5 שנות מאסר; 7 שנים בנסיבות מחמירות
• הדחה בעדות (סעיף 246) — 7 שנות מאסר; 9 שנים בנסיבות מחמירות
• הטרדת עד (סעיף 249) — 3 שנות מאסר

לפי סעיף 249א, בנסיבות מחמירות (פשע שעונשו 7 שנים ומעלה, או מעשה שיטתי/ארגוני) — העונש על עבירות הדחה (סעיפים 245, 246, 249) מוכפל.

בפרקטיקה, כאשר עבירת השיבוש נלווית לעבירה עיקרית, בית המשפט נוטה להתחשב בהקשר הכולל. עם זאת, שיבוש שנעשה באופן שיטתי ומתוכנן ייענש בחומרה רבה יותר.

מעצר עד תום ההליכים בעבירות שיבוש

שיבוש הליכי משפט (סעיף 244) והדחת עדים (סעיפים 245–246) נכללים בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים כעילת מעצר עצמאית. לפי פסיקת העליון (בש"פ 4439/10 חלאילה נ' מדינת ישראל), עבירות של הדחה ושיבוש מקימות עילת מעצר כמעט אוטומטית, בשל החשש לשיבוש המשך:

"שיבוש מהלכי משפט והדחת עדים מקימים מעצם טיבם יסוד סביר לחשש כי הנאשם יגרום לשיבוש מהלכי המשפט."

זהו חומר הגנה מרכזי ביותר ללקוח — מי שמואשם בעבירות שיבוש צריך להיערך מראש לדיון מעצר.

פסיקה מרכזית בעבירות שיבוש

שלוש פסיקות מפתח שכל נאשם בעבירות שיבוש צריך להכיר:

• רע"פ 7153/99 אלגד נ' מדינת ישראל — קבע את היסוד העובדתי והנפשי של סעיף 244. העבירה היא התנהגותית (conduct crime) — אין צורך שהשיבוש אכן הצליח, די במעשה שהתכוון לפגוע בהליך.
• ע"פ 4043/01 אלוני נ' מדינת ישראל — הגדיר את מושג "הליך שיפוטי" כנסיבה רחבה, הכוללת גם שלבים מוקדמים של ההליך.
• ע"פ 5266/05 זדורוב נ' מדינת ישראל — בחן את הקשר בין שיבוש לעבירה עיקרית ואת ההשלכות הראייתיות של ניסיון לשבש.

אסטרטגיות הגנה בעבירות שיבוש

היעדר כוונה פלילית והלכת הצפיות

עבירת שיבוש הליכי משפט (סעיף 244) דורשת כוונה מיוחדת — "כוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לעיוות דין". לפי הלכת הצפיות (סעיף 90א לחוק העונשין), ניתן להחליף כוונה זו ב"צפיית התוצאה ברמת הסתברות קרובה לוודאי". אם הנאשם פעל מתוך מניע אחר — הגנה על פרטיות, חוסר הבנה של ההליך, או לחץ נפשי — ולא צפה ברמה גבוהה שמעשיו ישבשו הליך, קשה להרשיעו. ד"ר אוחיון בוחן את הנסיבות הנפשיות והמצביות של הנאשם כדי לשלול את יסוד הכוונה או הצפייה.

הגנות סטטוטוריות — סעיפים 247 ו-248

שני כלי הגנה שהחוק עצמו מקנה: סעיף 247 קובע שהעמדת אדם על זכותו להימנע מעדות אינה הדחה. סעיף 248 מעניק הגנה מלאה למי שהוכיח שפעל למען גילוי האמת או מניעת שקר. בפרקטיקה, כשלקוח שוחח עם עד ועודד אותו "לספר את מה שבאמת קרה", סעיף 248 מהווה הגנה ישירה מול אישום בהדחה.

עמימות הפעולה

לא כל פעולה שהתביעה מפרשת כשיבוש עולה לכדי עבירה פלילית. אמירות דו-משמעיות, פעולות שניתן לפרש בדרכים שונות, ומצבים שבהם הנאשם לא הבין שהוא מפריע להליך — כל אלה יכולים לשמש בסיס להגנה. ההגנה מציגה פרשנות חלופית וסבירה למעשי הנאשם.

הגבול בין מימוש זכויות לבין הדחה אסורה

הגבול בין מימוש זכויות חוקיות לבין שיבוש הוא אחד הנושאים המורכבים ביותר בתחום. שתיקה עצמית מוגנת בסעיף 28 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), אך שכנוע אדם אחר לשתוק תחת איום עולה כדי הדחה לפי סעיף 245(ב) ועונשו 7 שנים. ההבחנה הדוקטרינלית נבחנת לאור סעיף 247 לחוק העונשין, הקובע כי שיחה שמטרתה להעמיד אדם על זכותו החוקית אינה הדחה.

התייעצות עם עורך דין היא זכות יסוד (סעיף 34 לחסד"פ; חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, סעיף 2(א)), אבל תיאום גרסאות כוזבות עם עדים הוא הדחה בעדות לפי סעיף 246. סירוב למסור ראיות מפלילות מוגן בסעיף 47 לפקודת הראיות, אבל השמדת ראיות היא עבירה עצמאית לפי סעיף 241.

ליווי המשרד נועד להבטיח שהלקוח ממצה את זכויותיו לפי פקודת הראיות וחוק סדר הדין הפלילי — מבלי לחצות את הגבול לעבירות הדחה לפי סעיפים 245–246 לחוק העונשין. לקריאה נוספת על תחומי המשפט הפלילי שבהם מייצג המשרד.