עבירות זיוף ומרמה - ייצוג בהליך הפלילי

עבירות הזיוף והמרמה שייכות לקבוצת עבירות הרכוש המיוחדות, המאופיינות בחומרה מוגברת בשל יסוד האמון המופר: הן פוגעות לא רק בקניינו של הקורבן הקונקרטי, אלא גם ברשת האמון המערכתית של חוזים, מסמכים, ומסחר. ד״ר לירן אוחיון, עורך דין וסנגור מאז 2011 ובעל דוקטורט למשפטים, מייצג נאשמים בעבירות זיוף ומרמה בכל ערכאות בתי המשפט בישראל.

מאת עו״ד ד״ר לירן אוחיון | ד״ר למשפטים, אוניברסיטת חיפה | עו״ד וסנגור מאז 2011

סעיף 414 - הגדרות יסוד: "מסמך", "זיוף" ו״מרמה״

סעיף 414 לחוק העונשין הוא סעיף ההגדרות הפותח את סימן ו׳ (זיוף). הגדרות אלה קריטיות להבנת כל העבירות שבסימן:

"מסמך" - "תעודה שבכתב, וכל אמצעי אחר, בין בכתב ובין בצורה אחרת, העשוי לשמש ראיה". הגדרה זו מורחבת וכוללת קבצים דיגיטליים, הקלטות, תמונות, חותמת דיגיטלית, חתימה אלקטרונית ומסדי נתונים - ומרחיבה דרמטית את תחולת העבירה לעידן הדיגיטלי.

"זיוף" - סעיף 414 מגדיר שלוש חלופות מובחנות: (1) עשיית מסמך הנחזה להיות את אשר איננו, והוא עשוי להטעות; (2) שינוי מסמך - לרבות הוספת פרט או השמטת פרט - בכוונה לרמות, או ללא סמכות כדין ובאופן הנחזה כאילו נעשה השינוי בסמכות כדין; (3) חתימת מסמך בשם פלוני ללא סמכות כדין, או בשם מדומה, באופן העשוי להיחזות כאילו נחתם המסמך בידי פלוני. ההגנה צריכה לדעת איזו חלופה מיוחסת ללקוח.

"מרמה" - "טענת עובדה בעניין שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת". הגדרה זו חשובה לפרשנות סעיף 415, וקובעת שני יסודות נפשיים חלופיים: ידיעה שהטענה אינה אמת, או חוסר אמונה שהיא אמת. זהו רף נמוך יותר מכוונה אקטיבית להטעות - ודוקטרינה פלילית מבדילה בין מחשבה פלילית (מודעות + מטרה), רשלנות, ואחריות קפידה.

עבירות זיוף בחוק הישראלי - סעיפים 418-423 לחוק העונשין

סימן ו׳ לפרק י״א לחוק העונשין מגדיר מערך שלם של עבירות זיוף. הבנת המבנה הסטטוטורי המדויק חיונית לבניית אסטרטגיית הגנה.

זיוף מסמך - סעיף 418 (שלוש דרגות בסעיף אחד)

סעיף 418 לחוק העונשין כולל שלוש דרגות ענישה בסעיף אחד: "המזייף מסמך, דינו - מאסר שנה; זייף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, דינו - מאסר שלוש שנים; ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו - מאסר חמש שנים". הדרגה השלישית - 5 שנות מאסר בנסיבות מחמירות - היא עבירת פשע (כל עונש מעל 3 שנים). הסיווג כפשע מקנה זכות לשימוע לפני כתב אישום לפי סעיף 60א לחסד״פ, ותקופת ההתיישנות היא 10 שנים.

זיוף מסמך בדבר אדם או תאגיד - סעיף 419

סעיף 419 עוסק בעבירה נפרדת ושונה מסעיף 418: "המזייף מסמך שיש בו ידיעה על אדם או על תאגיד בכוונה לרמות, דינו - מאסר שלוש שנים; אין נפקא מינה, לעניין זה, אם האדם או התאגיד היו קיימים או לא ואם התאגיד עמד להיווסד אך לא נוסד". זוהי עבירה מיוחדת המכוונת לזיוף מסמכים המכילים ידיעות על זהויות. העבירה נפוצה מאוד בתיקי זהות בדויה - תעודות זהות, דרכונים, תעודות סטודנט, מכתבי המלצה כוזבים ואישורי עבודה.

שימוש במסמך מזויף - סעיף 420

סעיף 420 קובע: "המגיש או מנפק מסמך מזויף או משתמש בו בדרך אחרת, ביודעו שהוא מזויף, דינו כדין מזייף המסמך". הסעיף אינו קובע עונש עצמאי - הוא קובע שהמשתמש נושא באותו עונש של המזייף. לכן אם הזיוף שבוצע היה בנסיבות מחמירות (5 שנים לפי סעיף 418 סיפא), גם המשתמש חשוף לעונש של 5 שנות מאסר. אם הזיוף נעשה בידי עובד ציבור (7 שנים לפי סעיף 421 סיפא), גם המשתמש חשוף ל-7 שנים. הבחנה זו משנה באופן דרמטי את האסטרטגיה: האם לקבל הצעה של הסדר טיעון, האם לנהל הוכחות, האם להודות ולקוות לשיקום, והאם לקיים חלופת מעצר.

זיוף בידי עובד ציבור - סעיף 421

סעיף 421 קובע: "עובד הציבור המזייף מסמך שהוא ממונה על עשייתו או על שמירתו, או שיש לו גישה אליו בתוקף תפקידו, דינו - מאסר שלוש שנים עם או בלי קנס; עשה כן בכוונה לקבל דבר, דינו - מאסר חמש שנים עם או בלי קנס; קיבל דבר באמצעות מסמך מזויף כאמור, דינו - מאסר שבע שנים עם או בלי קנס". זוהי אחת העבירות המרכזיות בתחום הזיוף, המקבלת טיפול מיוחד בחוק בשל חומרה מוסרית-ציבורית. העונש חמור מזה של הזיוף הרגיל: בעוד שזיוף בכוונה לקבל דבר דינו עד 3 שנים, אותו מעשה בידי עובד ציבור דינו עד 5 שנים, ואם קיבל דבר באמצעות המסמך המזויף - עד 7 שנים. סעיף 34כד לחוק העונשין מגדיר "עובד ציבור" באופן רחב מאוד - כולל עובדי חברות ממשלתיות, רשויות מקומיות, תאגידים סטטוטוריים. רבים אינם מודעים לכך שהם "עובדי ציבור" לצרכי המשפט הפלילי.

רישום כוזב במסמכי התאגיד - סעיף 423

סעיף 423 קובע: "נושא משרה בתאגיד שרשם, או גרם לרישום, פרט כוזב במסמכי התאגיד, בכוונה לרמות, דינו - מאסר חמש שנים". זוהי עבירת הזיוף המרכזית בתיקי צווארון לבן - למשל תיקים של הונאת משקיעים וכתבי אישום של רשות ניירות ערך. סעיף 423 הוא הסעיף המרכזי בצומת שבין זיוף לצווארון לבן, ומוגש לעיתים יחד עם סעיפי חוק ניירות ערך.

קבלת דבר במרמה - סעיף 415 לחוק העונשין

קבלת דבר במרמה היא מהעבירות הנפוצות ביותר בתחום ההונאה. סעיף 415 קובע שמי שמקבל דבר במרמה, דינו מאסר עד 3 שנים. בנסיבות מחמירות העונש עולה ל-5 שנות מאסר. בפסיקה נדונו הנסיבות המחמירות של סעיף 415: ע״פ 7256/04 גרנד נ׳ מדינת ישראל - היקף הכספי; ע״פ 9826/05 מדינת ישראל נ׳ כהן - פגיעה בציבור קשישים; ע״פ 5440/08 חסן נ׳ מדינת ישראל - שיטתיות. לפי ע״פ 8573/96 מרקדו נ׳ מדינת ישראל, סעיף 415 אינו דורש הוכחת הסתמכות כיסוד פורמלי עצמאי, אלא קשר סיבתי בין המצג לבין קבלת הדבר. התביעה לא חייבת להוכיח שהקורבן באמת האמין במצג, אלא שהמצג גרם לקבלת הדבר.

מרמה בכרטיסי חיוב - המסגרת החקיקתית

חוק כרטיסי חיוב, התשמ״ו-1986, קובע שתי עבירות מיוחדות: גניבת כרטיס חיוב (סעיף 16, עד שלוש שנות מאסר) והונאה בכרטיס חיוב (סעיף 17, עד שלוש שנות מאסר, ובנסיבות מחמירות עד חמש). הלכת ע״פ 1742/91 פופר נ׳ מדינת ישראל עסקה במצג שווא בכרטיסי אשראי.

הונאת ביטוח - מסגרת חקיקתית

הונאת ביטוח היא לרוב צירוף של מספר עבירות: סעיף 415 - קבלת דבר במרמה; סעיפי 418/420 - זיוף ושימוש במסמך מזויף (דוחות נזק, תעודות רפואיות); סעיף 423 - אם נושא משרה בתאגיד מעורב; סעיפים 24-25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ״א-1981 - הפרת חובת גילוי. למרות שזו אחת מקטגוריות הזיוף הנפוצות ביותר, היא מחייבת ייצוג משפטי ייחודי הכולל הבנה של דיני ביטוח לצד המשפט הפלילי.

תרמית מס - סעיף 220 לפקודת מס הכנסה

רבים מתיקי הזיוף הם בפועל תיקי תרמית מס. חוק המס מחיל עונשים חמורים יותר: סעיף 220 לפקודת מס הכנסה - עד 7 שנות מאסר על מרמה בהצהרת הון; סעיף 117(ב) לחוק מע״מ - עד 5 שנים על קיזוז כוזב; סעיף 3 לחוק איסור הלבנת הון - עד 10 שנות מאסר. בתיקי זיוף של חשבוניות, שני מסלולי חקירה פועלים במקביל - משטרה ורשות המסים.

עונשים בגין עבירות זיוף ומרמה

טווח הענישה בעבירות זיוף ומרמה רחב ומשתנה לפי חומרת העבירה והנסיבות:

• זיוף מסמך בסיסי (סעיף 418 רישא) - עד שנת מאסר
• זיוף בכוונה לקבל דבר (סעיף 418 מרכז) - עד 3 שנות מאסר
• זיוף בנסיבות מחמירות (סעיף 418 סיפא) - עד 5 שנות מאסר (עבירת פשע)
• זיוף מסמך בעניין אדם/תאגיד (סעיף 419) - עד 3 שנות מאסר
• שימוש במסמך מזויף (סעיף 420) - "דינו כדין מזייף המסמך" (עד 1/3/5 שנים לפי סוג הזיוף)
• זיוף בידי עובד ציבור (סעיף 421) - עד 3/5/7 שנות מאסר
• הכנה לזיוף (סעיף 422) - עד שנת מאסר
• רישום כוזב במסמכי תאגיד (סעיף 423) - עד 5 שנות מאסר
• קבלת דבר במרמה (סעיף 415) - עד 3 שנות מאסר, ובנסיבות מחמירות עד 5 שנים
• תרמית מס (סעיף 220 לפקודת מס הכנסה) - עד 7 שנות מאסר

מעבר למאסר, בית המשפט רשאי להטיל קנסות כבדים, צווי פיצוי לנפגעים, וצווי מבחן. לעבירות אלה גם השלכות עקיפות משמעותיות: רישום פלילי שפוגע ביכולת התעסוקה, פגיעה באמינות המקצועית, ולעיתים גם שלילת רישיונות מקצועיים.

יחידות ההונאה - מי חוקר עבירות זיוף ומרמה בישראל

עבירות זיוף ומרמה מטופלות בישראל על ידי יחידות הונאה ייחודיות:

• יחידת ההונאה הארצית (יאה״ר) במטה המשטרה - מטפלת בתיקים ארציים מורכבים
• יחידות הונאה מחוזיות בכל מחוז (יא״ח) - מטפלות בתיקים מחוזיים
• המשרד מייצג חשודים ונאשמים בחקירות זיוף ומרמה בחיפה ובצפון.

אסטרטגיות הגנה בעבירות זיוף ומרמה

המשרד מביא לידי ביטוי בטיעון ההגנה את מלוא טווח הכלים הדוקטרינליים - החל מטענת היעדר יסוד נפשי, דרך בחינת תקינות ההליך הראייתי, ועד לפנייה שלא להגיש כתב אישום (סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי), להסדר מותנה (סעיף 67א לאותו חוק) או לסיום ההליך בלי הרשעה (סעיף 71א(ב) לחוק העונשין).

היסוד הנפשי - ידיעה וחוסר אמונה

סעיף 414 מגדיר "מרמה" בשני יסודות נפשיים חלופיים: ידיעה שהטענה אינה אמת, או חוסר אמונה שהיא אמת. ה״ידיעה/חוסר אמונה״ של סעיף 414 היא חלק ממרכיב המודעות - לא מ״כוונה״ במובן של מטרה. ההבחנה הזו קריטית במשפט עצמו. נאשם שהאמין בתום לב שהמסמך אותנטי, או שהמצג שהציג נכון, לא ביצע עבירה.

יסוד "שלא כדין" בעבירת הזיוף

הגדרת הזיוף בסעיף 414 כוללת את היסוד "שלא כדין" - כלומר שהשינוי נעשה ללא סמכות. הגנה המבוססת על הרשאה או סמכות כדין מפריכה יסוד זה ויכולה להוביל לזיכוי. במקרים רבים הנאשם פעל בהרשאה מגורם אחר - בעל חשבון, מעסיק או שותף עסקי - אלא שההרשאה לא תועדה בכתב.

חוות דעת מומחים - דוקטרינה ראייתית

בחינת אותנטיות מסמכים נשענת על חוות דעת של מומחים ועל ההבחנה בין בדיקת חתימה לבדיקת מחבר הטקסט. חוות דעת גרפולוגית או של מומחה מסמכים יכולה להפריך את טענת הזיוף כאשר היא אינה מבוססת.

הדוקטרינה של ״פסילת ראיות״ - הלכת יששכרוב

בתיקי זיוף רבים, ההגנה משתמשת בהלכת יששכרוב (ע״פ 5121/98) והלכת חג׳ג (ע״פ 8974/07) לפסילת ראיות שהושגו שלא כדין - למשל, חיפוש ללא צו, קבלת מסמכים בדרכים לא חוקיות, חקירה ללא יידוע על זכות השתיקה.

מסלולים להפחתת רישום פלילי

עבירות זיוף ומרמה הן לעיתים קרובות עבירות ראשונות של נאשמים נורמטיביים: רואי חשבון, פקידים, עובדי מחשב, שעשו טעות חד-פעמית. בתיקים אלה, הכלי המרכזי של ההגנה הוא:

• אי-הרשעה: בית המשפט רשאי לקבוע שהנאשם ביצע את העבירה ולהסתפק בצו מבחן או בצו שירות לתועלת הציבור בלי הרשעה (סעיף 1 לפקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ״ט-1969; סעיף 71א(ב) לחוק העונשין). לפי ההלכה, הדבר אפשרי רק בהצטבר שני תנאים: ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, וסוג העבירה מאפשר לוותר על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים (ע״פ 2083/96 כתב נ׳ מדינת ישראל, פ״ד נב(3) 337, פס׳ 7 לפסק דינה של השופטת דורנר (1997)).
• הסדר מותנה (סעיפים 67א–67יב לחוק סדר הדין הפלילי): סגירת התיק בלי כתב אישום ובלי הרשעה. הסגירה עצמה נרשמת כסגירת תיק בהסדר.
• סעיף 60א לחסד״פ - שימוע לפני הגשת כתב אישום (עבירת פשע בלבד)

מחיקת רישום פלילי אפשרית לאחר שחלפו תקופות ההתיישנות והמחיקה הקבועות בחוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע״ט-2019.

הקשר בין עבירות זיוף לעבירות צווארון לבן

עבירות זיוף ומרמה מופיעות לא פעם כחלק מכתב אישום רחב יותר הכולל עבירות צווארון לבן, כגון מעילה, הלבנת הון או הפרת אמונים. בתיקים כאלה הזיוף משמש לרוב כאמצעי לביצוע העבירה העיקרית. סעיף 423 (רישום כוזב במסמכי תאגיד) הוא ציר מרכזי המקשר בין עבירות הזיוף לעבירות הצווארון הלבן. הגנה טובה בוחנת את התמונה הכוללת ולא רק את עבירת הזיוף הבודדת.

נעצרתם או זומנתם לחקירה בחשד לזיוף או מרמה? פנו מיד לייעוץ משפטי. לקריאה נוספת על תחומי הפעילות של המשרד בתחום המשפט הפלילי, כולל ייצוג בשלבי חקירה ומשפט.