הבהרה: מאמר זה עוסק בזכויות המשפטיות של אדם מול חיפוש ותפיסה על ידי רשויות החוק - גבולות הסמכות, דרישות הצו, וכלים משפטיים להגנה. המידע מיועד לאנשים שנחפשה דירתם, רכבם, או גופם, ולעורכי דין המייצגים אותם.
חיפוש ותפיסה הם הצעדים הפיזיים המוחשיים ביותר של החקירה הפלילית. צו חיפוש שלא כדין, או חיפוש שנעשה ללא צו במקרה שבו נדרש צו, אינם רק פגם פרוצדורלי - הם עשויים להפוך את הראיות המרכזיות בתיק לבלתי קבילות. הכרת הגבולות היא נשק הגנה ממשי.
חיפוש בבית או במקום וגבולות הצו
ככלל, חיפוש בבית או במקום נערך לפי צו שופט. העילות למתן הצו מפורטות בסעיף 23 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש). הצו מסמיך לחפש לפי האמור בו ולתפוס חפץ הנחזה כמתואר בו (סעיף 24(א)(1)).
אם במהלך החיפוש נמצא חפץ שלא נזכר בצו, ויש יסוד סביר להניח שנעברה או שמתכוונים לעבור עבירה בו או לגביו, סעיף 24(ב) מאפשר לתפוס אותו ולהביאו לפני השופט שנתן את הצו. לכן אין כלל של פסילה אוטומטית רק משום שהחפץ לא נזכר בצו. שאלת קבילות ראיה שהושגה שלא כדין נבחנת בנפרד.
ככלל, חיפוש נערך בפני שני עדים שאינם שוטרים, בכפוף לחריגים שבסעיף 26. לתופש המקום או לאדם מטעמו יש זכות להיות נוכח, ולפי דרישתו יימסר לו העתק חתום של רשימת החפצים שנתפסו (סעיפים 27 ו-28).
דוגמאות לסמכויות חיפוש בלי צו
הפקודה מסדירה סמכויות שונות, ובהן:
- שוטר העוצר אדם או מקבל עצור או אסיר למשמורתו רשאי לחפש על גופו, בבגדיו ובכליו. סמכות זו אינה כוללת חיפוש חיצוני או פנימי כהגדרתם בחוק החיפוש בגוף (סעיף 22).
- שוטר רשאי להיכנס ולחפש בבית או במקום כשיש לו יסוד להניח שמבצעים בו פשע או שפשע בוצע בו זה מקרוב; כשתופש המקום פונה לעזרת המשטרה; כשאדם המצוי בו פונה לעזרה ויש יסוד להניח שמבוצעת שם עבירה; או במרדף אחר אדם המתחמק ממעצר או נמלט ממשמורת חוקית (סעיף 25(א)(1)-(4)).
- כשאדם נמצא במקום שמחפשים בו או בקרבתו ויש יסוד סביר לחשוד שהוא מסתיר חפץ שמחפשים או שרשאים לחפש אחריו, אפשר לחפש מיד על גופו בהתאם להוראות סעיף 29.
אין זו רשימה ממצה של סמכויות החיפוש בדין. כל חיפוש מחייב זיהוי של מקור הסמכות ותנאיו, ולא די בכותרת כללית של "דחיפות".
חיפוש בגוף החשוד לפי חוק נפרד
חיפוש חיצוני או פנימי בגופו של חשוד מוסדר בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), התשנ״ו-1996. חיפוש חיצוני כולל פעולות המנויות בחוק, כגון בחינה חזותית של גוף עירום או מתן דגימת שתן; חיפוש פנימי כולל, למשל, בדיקת דם, הדמיה של פנים הגוף או בדיקה גינקולוגית (סעיפים 1 ו-2). המונח "חיפוש חיצוני" בחוק אינו שם נרדף למישוש בגדים לצורכי בטיחות.
התנאים משתנים לפי הפעולה. לחיפוש חיצוני נדרשים התנאים שבסעיף 3, ובכלל זה יסוד סביר לחשד שבגוף נמצאת ראיה והסכמת החשוד; חלק מהפעולות בלבד יכולות להיערך בכוח סביר לאחר אישור קצין ובתנאים שבסעיף. לחיפוש פנימי לפי סעיף 4 נדרשים ככלל הסכמת החשוד ואישור רפואי, ובמקרים שנקבעו בחוק נדרש היתר בית משפט. בדיקה גינקולוגית מחייבת היתר גם כשניתנה הסכמה. לדגימת דם מזערית נקבע הסדר מיוחד בסעיף 4א, ואין להחיל עליה אוטומטית את כללי סעיף 4.
החיפוש חייב לשמור במידה המרבית על כבוד האדם, פרטיותו ובריאותו, וככלל להיערך בידי בן מינו של החשוד, בכפוף לחריגים שבחוק. פעולות מסוימות שמורות לבעלי מקצוע רפואיים מתאימים (סעיפים 2 ו-5). לכן לא כל חיפוש בגוף מותר מעצם העיכוב או המעצר, וחיפוש בגוף אינו פעולה אחת שדי עבורה בהיתר של בית משפט.
חיפוש בחומר מחשב, כולל בטלפון נייד
חדירה לחומר מחשב והפקת פלט תוך חדירה כאמור נחשבות חיפוש לפי הפקודה, ונעשות בידי בעל תפקיד המיומן לכך (סעיף 23א(א)). נדרש צו שופט לפי סעיף 23, המציין במפורש את ההיתר לחדור לחומר מחשב או להפיק פלט ומפרט את מטרות החיפוש ותנאיו, באופן שלא יפגע בפרטיות מעבר לנדרש (סעיף 23א(ב)). תפיסת המכשיר והסמכות לחפש בחומר המחשב הן שאלות נפרדות; לתפיסת מחשב או דבר המגלם חומר מחשב חלות גם הוראות סעיף 32 לפקודה.
תפיסת חפצים והחזרתם
שוטר רשאי לתפוס חפץ כשיש לו יסוד סביר להניח שבאותו חפץ נעברה או עומדת להיעבר עבירה, שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה (סעיף 32(א) לפקודה).
המשטרה רשאית לשמור את התפוס עד הגשתו לבית המשפט, בכפוף לסמכות בית משפט השלום לפי סעיף 34 (סעיף 33). אדם התובע זכות בחפץ רשאי לבקש מבית משפט השלום להורות על מסירתו או על דרך אחרת לטיפול בו, בתנאים שיקבע. אם בתוך שישה חודשים מהתפיסה או מהגעת החפץ למשטרה לא הוגש המשפט שבו עליו לשמש ראיה ולא ניתן לגביו צו לפי סעיף 34, יש להחזירו לאדם שממנו נלקח, אלא אם בית המשפט האריך את התקופה לבקשת שוטר מוסמך או אדם מעוניין (סעיף 35).
למחשב שאינו בשימוש מוסד כהגדרתו בפקודת הראיות נקבע כלל נוסף: אם ניתן להפרידו מדבר המגלם חומר מחשב והוא אינו דרוש לחילוט או להגשה כראיה, יש להחזירו לאדם שממנו נלקח בתוך 30 ימים מהתפיסה. בית משפט השלום רשאי להאריך בכל פעם בעד 30 ימים (סעיף 32(ב1)).
לבקשת משתמש במחשב שנתפס או מי שיש לו חומר מחשב בו, המשטרה תאפשר לקבל העתק מחומר המחשב הדרוש לו בתוך ארבעה ימים מיום התפיסה, בכפוף לסמכויות הדחייה והסירוב שבסעיף 32א. על דחיית בקשה לקבלת העתק אפשר לערור לבית משפט השלום. ארבעת הימים מתייחסים למסירת ההעתק לפי ההסדר, ואינם מועד אחרון להגשת הבקשה.
פסילת ראיות - הכלי המשפטי הקריטי
בית המשפט הדן במשפט פלילי רשאי שלא לקבל ראיה שהושגה שלא כדין, ובכלל זה הודעת נאשם או עד, חפץ או ראיה אחרת, אם שוכנע שקבלתה במשפט תפגע באופן מהותי בזכות להליך הוגן (סעיף 56א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א-1971). השיקולים שבסעיף הם:
- אופייה וחומרתה של ההפרה.
- מידת השפעת ההפרה על הראיה שהושגה.
- העניין הציבורי שבקבלת הראיה או באי-קבלתה.
פסילת ראיה מרכזית עשויה לערער את בסיס כתב האישום. אין מדובר בפסילה אוטומטית של כל ראיה שהושגה בחיפוש בלתי חוקי. הסעיף אינו גורע מכללי פסילה בחיקוקים אחרים (סעיף 56א(ב)).
עורך דין לחיפוש ותפיסה בחיפה והצפון
עו״ד ד״ר לירן אוחיון בוחן בכל תיק את חוקיות החיפוש ותפיסת הראיות כחלק מהגנה מקיפה. בדיקה קפדנית של הצו, המועד, ההיקף, ואופן ביצוע החיפוש - היא חלק בלתי נפרד מבניית אסטרטגיית ההגנה.
לקריאה נוספת: זכויות החשוד בהליך הפלילי - מדריך כולל | עיכוב חשוד | זכות היוועצות עם עורך דין
הערה חשובה: האמור במאמר זה הוא מידע כללי ואינו ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לגופו. לייעוץ פרטי - פנו לעו״ד ד״ר לירן אוחיון, חיפה.